ים של שלמה על חולין ט׳:ז׳

7 דין קולית המת וקולית המוקדשים בין סתומים בין נקובים טמאים וגבי מת מטמא, באוהל אפי' אין בהם אלא מוח מעט ראוי להעלות ארוכה לכשר שבחוץ ואם המוח מקשקש בו אינו מטמא אלא כשיש בו כזית מוח וקולית שנסרה לרחבה במגל דתו לא מעלה ארוכה טהורה אם אין בו כזית מוח ונוגע ואהל חד שמא הוא ומצטרפין וקולית הנבלה או השרץ הנוגע בהן סתומין טהורין והיינו במוח המקשקש או שנסרה לרחבו דאל"כ הוי כאבר שלם שמטמא אפי' סתום ניקבה אפילו בכל שהוא שיכול להכניס בה שער טמאים במגע ובמשא ואם חישב לנוקבה כנקובים דמי ודין דכל למטה טפח חשי' נגיע':

8 מתני' קולית המת וקולית המוקדשין הנוגע בהן בין סתומין בין נקובי' טמא פירו' שגזרו טומאה על הפיגול והנותר משום חשדי כהונה ועצילי כהונה כדאיתא בפסחים וגזרו טומא' אף על העצמו' ששמשו נותר קולית נבלה וקולית השרץ הנוגע בהן סתומין טהורין דכתיב בנבלתה ולא בעצמות אבל נקובי' כל שהוא מטמא במגע שהרי יכול להכניס בה שער מניין שאף מטמא במש' ת"ל והנוש' את שבא לכלל מגע בא לכל' משא ופריך בגמרא נוגע אין אבל מאהיל לא ה"ד אי דאיכא כזית בשר באוהל נמי ליטמא ומשני דליכא כזית בשר ואי דאיכא כזית מוח מבפנים טומאה בוקעת ועולה באוהל נמי ליטמא דליכא כזית מוח מבפנים ואי מוח מבפנים מעלה ארוכ' לבשר מבחוץ אבר מעלי' הוא באוהל נמי ליטמ' פי' אע"ג דליכ' מוח בכזית הואיל וגבי חי פעמים שכלה הרבה מוח וחוזר מאיליו ועל ידיה מתרפא הבשר מבחוץ א"כ שם אבר עליו ותנן האיברים אין להם שיעור אפי' פחות מן הכזית במת ופחות מכעדשה בשרץ אמר רב יהוד' זאת אומרת מוח בפנים אינו מעלה ארוכה מבחוץ כו' אביי אמר לעולם מבפני' מעלה ארוכה מבחוץ ומתניתין איירי בששפה דנסרה במגל או בסכין דתו לא מעלה ארוכה וכר"א דאר"א קולית ששפה לארכה טמאה לרחבה טהורה ורי"א לעולם דאיכא כזית ואי נמי ליכא כזית מוח מבפנים מעלה ארוכ' מבחוץ ומאי נוגע דקתני במתני' מאהיל ואי מוח מבפני' מעלה ארוכה מבחוץ קולית נבלה וקולית השרץ כי לא ניקבו אמאי טהורין אמר ר' בנימין בר גדל אר"י הכא במאי עסקינן כגון דאיכא כזית מוח המתקשקש דשוב לא מעלה ארוכה לבשר מבחוץ גבי מת טומאה בוקעת ועולה מוקדשים נמי כיון דשמשו כזית נותר נטמא כדפי' אבל קולית נבלה כיון דמתקשקש הוא ניקב' אין לא ניקב' לא א"ר אבין אף אנן נמי תנינא דנוגע הוא מאהיל וחד שמא אית לה הנוגע בכחצי זית ומאהיל על חצי זית או חצי זית מאהיל עליו טמא אא"ב חד שמא הוא מ"ה מצטרף אא"א תרי שמא נינהו מי מצטרף והא תנן זה הכלל כל שהוא משם אחד מצטרף וטמא משני שמות טהור ופריך אלא מאי חד שמא הוא אימא סיפא אבל הנוגע בכחצי זית וד"א מאהיל עליו ועל כחצי זית טהור ואי חד שמא הוא אמאי טהור אלא קשיא רישא אר"ז בטומאה רצוצה בין שני מגדלי' של עץ עסקינן ואין ביניהם פותח טפח דכולה נגיעה היא אבל בעלמ' לא תסייע לר"י דנוגע ומאהיל לא מצטרף דלא חד שמא הוא ופריך ומאן תנא דקרי לאוהל נוגע רבי יוסי היא דתניא רי"א מלא תרוד רקב מטמא במגע ובמשא ובאוהל בשלמא במשא ובאוהל הא קטעין ליה לכולה והא קא מאהיל אכוליה אלא נוגע הא לא נגע בכוליה אלא לאו ש"מ מאי נוגע מאהיל והא קתני נוגע והא קתני מאהיל אמר אביי למטה מטפח סמוך לטומאה אפי' מאהיל עליה חשבי' אוהל נגיעה למעלה מטפח אוהל גרידא רבא אמר אפי' למעלה מטפח נמי אוהל נגיעה הוא וה"ד אוהל גרידא פירש שאינו מצטרף בהמשכה פירש ד"א מאהיל עליו ועל הטומאה דהוא מינו מאהיל על הטומאה ולא טומאה מאהלת עליו אלא ד"א ממשיך את הטומאה עליו כה"ג הוא דאינו מצטרף ופירש רש"י דלאביי לא מיתוקמא מתניתין כר"י דלא קרי למאהיל נוגע אלא למטה מטפח הוא דהוי נגיעה וא"כ קשה לן דיוקא קמא נוגע אין דהיינו למטה מטפח אבל מאהל גרידה דהיינו למעלה מטפח לא ואי לדאיכא כזית באהל נמי ליטמא ואביי לא מהדר לאוקמי הא דר"י דהא הוא אוקמיה למתניתין בשאין בו כזית ובששפה כו' והכא קמהדר לתרוצי דר"י דקתני גבי רקב מגע ואהל וק"ל והא לא נגע וכ' התו' מאן תנא דקרי לאהל נגיעה ר' יוסי היא פי' בקו' דלא מייתי ראייה אלא אליבא דרבא וכן עיקר וכו' ע"ש כל הדבור בסוגי' דף קכ"ה ע"ב ולעניין פסק הלכה פסק הרמב"ם כר"י וז"ל בהלכו' טומאת מת פ"ב מוח שבתוך העצם הרי הוא מעלה ארוכה מבחוץ ולפיכך קולית המת והעצם הסתום משני קצותיו אם יש בתוכם מוח כדי לעלות ארוכה הרי זה כמת שלם היה בו מוח המתנדנד אם יש בו כזית הרי זו מטמא באהל אף ע"פ שהעצם סתום מכל צדדים טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורד שהמוח כבשר לכל דבר ועו' כת' בהלכ' אבו' הטומא' בס"פ שני וז"ל קולית הנבלה הנוגע בה או נושאה טהור שכל דבר מן הנבלה שאינו מטמ' במגע אינו מטמא במש' ניקבה כל שהו הנוג' בה או נושאה טמא בד"א כשהיה המוח שבה מתקשקש שהרי אינו מעלה ארוכה אבל אם היה עומד במקומו אם יש בו כדי לעלות ארוכה לעצם מבחוץ הרי זו מטמא במגע ובמשא ככל האיברים וכבר פרשנו שהקולית היא העצם הסתום מכל צדדיו ע"כ ולפי זה מאחר שהל' כר"י והוא מוקי מתני' דנוגע היינו מאהיל וראוי לפסוק שיצטרף נגיעה לאהל חוץ מטומאה בהמשכה וכדברי רבא דלדברי ר"י לא מיתוקמא מתניתין אלא כרבא וכדפרישי' לעיל והוא פסק להדי' בנגיעה ואוהל אינו חיבור אפי' אהל בלא חיבורן וז"ל הרמב"ם המשא והמגע והאוהל ג' שמות הן וכל שהו' משם אחד מצטרף ומטמא ומב' שמות אינו מצטרף וטהור כיצד הנוגע בשני חצאי זיתים כו' או שהאהיל על חצי זית וחצי זית אחד מאהיל עליו או שהיה הוא וחצי זית תחת האהל והאהיל במקצ' גופו על חצי זית אחר או האהיל חצי זית על מקצתו הכל טמאין מפני שהו' שם אחד אבל הנוגע בחצי זית או הנושא חצי זית וד"א מאהיל עליו ועל כחצי זית או שהאהיל הוא על חצי זית אחר וכן הנוגע בחצי זית ונושא חצי זית אחר הכל טהורי' שאין המגע מצטרף עם המשא אלא במת ולא בשאר טומאות ולא המגע מצטרף עם האהל ולא האהל מצטרף עם המש' לפי שאינם שם אחד וצ"ל דס"ל כר"י בדיניה אבל באוקימת' דמתני' לא ס"ל כוותי' וס"ל כשינוייא דאביי דמוקי כששפה וס"ל דמתנית' דאהילות דנוגע בחצי זית ומאהיל על חצי זית כו' לא מיתוקמ' אלא או כר' זירא דאיירי בטומאה רצוצה או כאביי דאיירי במאהי' למטה מטפח וכן פי' הרמב"ם להדיא במשנה ואיני יודע למה לא פסק כרבא שהוא בתראי וכאוקמתי' דר"י ואפשר דס"ל משום דרבא מסיק מנא אמינא לה ואביי דחה דבריו מה בכך ס"ס ס"ל הכי ואם ראייתו נדחית דבריו לא נדחית ובפרט דר"י כוותיה ע"כ נ"ל דהלכה כרבא דנגיעה ואהל מצטרפין חוץ מטומאת אהל בחיבורן שאינו מצטרפין לנגיעה ומ"מ נ"ל דהלכה כאביי בדיניה היכא ששפה לקולי' ברוחבה שאינו מעלה ארוכה ונ"מ לענין טומאת אהל היכא דליכ' ביה כזית מוח שאינו מטמ' מאחר שאינו מעלה ארוכה ועוד איכא נ"מ גבי נבילה ושרץ הוי סתומין טהורי' דהא ר"א נמי אמרה הכי ולא מצינו שחולק ר"י עליה ומה דלא מוקי מתני' בהכי ומוקי לה במוח המתקשקש משום דנ"ל דוחק לאוקמי סתמ' דמהני בהכי כי סתם קולי' משמע בשלימותו שלא נשפה גם מה שפסק דלמטה מטפח חשבינן כנגיעה נמי הילכתא כוותי' ונ"מ לענין נגיעה בחצי זית ואהל חצי זית בהמשכה כשהן למטה מטפח דחשבינן ליה חיבור ואף רבא לא פליג עליה להדי' אלא דלא בעי לאוקמי מתני' בהכי דאיירי דווק' בכה"ג בלמטה מטפח הנראה בעיני כתבתי ואם יבא מורה צדק יאיר עינינו בתורתו תו מסקינן ת"ר בנבלתה ולא בקולית סתומה יכול אפי' ניקבה ת"ל הנוגע יטמ' את שאפשר ליגע טמ' ואת שאי אפשר ליגע טהור בעי רב אושעי' חישב עלי' לנוקבה ולא ניקבה מהו מחוס' נקיב' כמחוסר מעשה דמי או לא הדר פשטה מחוסר נקיב' לאו כמחוס' מעשה דמי וכן הלכה: